Compass II
הנקודה הקרדינלית היחידה היא אתם. אני רועד מציפיות כשאני מביט בדיוקן הישן הזה. נראה לי שאני לא יכול לשכוח אותך. ואני מתעקשת לעצום עיניים, רודפת אחרי המבט שלך שמחייך אלי. זה לא אתה, רק הזיכרון של מי שהיית. ואני שומע אותך במחשבה שלי, אומר משהו כמו, בנות לא רוצות להיות עצובות ולכן אני הולך להביא לך את הליצן, אבל זה הדמיון שלי לפתות את התמונות הבלויות, של ספיה שלא יכולה להראות את צבע השיער שלך, של השמלה המסתחררת שלי, של המכנסיים שלך איפה שהיד שלי מונחת. גם לא צבע תקוותך שמנע את מכאובי העולם, את כולם. לידך לא היו ילדים מפוחדים, חיות רעבות, סביבך רק ארובת הסיגריה שלך ציירה תקצירים שנתתי להם צורה, ואתה ראית עצב ואני ניחשתי שעולמות אחרים הומצאו בערפל ההתמכרות שלך. צבע הכורסה הבלויה היה ירוק, אבל רק אתה ואני ידענו את זה ומי לקח מאיתנו את הדיוקן. הקימור של השטיח עדיין הראה את הפסיפס שבו הוא גדל. הווילון היה עצלן. הוא נאסף כדי להכניס את אור היום. והדממה הגיעה לסיומה בארוחת הערב. מנוחתי בחיבוק שלך ובעייפות שלך. אהבתי אליך והיעדרותך הקבועה. כמוני, אחריך, סוס הסמרטוטים, הליצן ובובת הסמרטוטים, ...
