תפילת אמונה לאנושות

 

אבא 

אני מודה לך על הציפייה, על הציפייה הזאת לאמונה שבה אני רוחץ ובה אתה רואה את עיניי שטופות, את מלח החיים, את האמונה שנתת בי באותה דרך אוהבת שתמיד הייתה איתך כלפיי. להודות לך לא כי הוא לא מרגיש אותו דבר, הוא לא מרגיש אהבה כלפיי, אלא כי אני אוהבת אותו והתחושה הזאת ששתלת אותי, שהצילה אותי וגרמה לי לגדול היא הכי נשגבת שאפשר להרגיש. ואני אסיר תודה לך. 

אבא, אני אומר לך שלא נתתי לך את כל התודות, אבל אני נותן לך אותן עכשיו, אני לא מושלם, גמור רע, פגיע וחזק, הדואליות הזאת שעשית לי, אז אני מודה לך על מה שעשית. ומה שהשארת לי לעשות. אסיר תודה על כל מה שמגיע, אסיר תודה על סבלנותך העצומה כלפיי, אסיר תודה על הסליחה ועל היכולת שלי להרגיש זאת כלפי אחרים. אבי, אני אוהב אותך ללא תנאי.

 אני חייב להודות לך גם על הקשיים שזרעת כדי שאצמח, כדי שאוכל לממש את הפוטנציאל שלי ולראות את הפוטנציאל של אחרים ולהציע את נוכחותי לעצמי. אבא, לימדת אותי ביד אמן, תלמיד גרוע, ללמוד לא, לדעת איך להשתמש בזה עכשיו. סלח לי על עוונותיי, אך מעל לכל סלח להם על אלה שעשו לי עוול, מודעים למה שהם עשו, משום שהמצפון הזה, אבא, הופך אותם לאנושיים,  אבל היא לוקחת מהם את האומללות של מעשיהם ומכירה בחולשתם בהיותם כה לא מושלמים. כולנו אחד, אבל לא כולנו מתעוררים במודעות הזאת. גרמת לי להרגיש שכל עוד יש אחד מאיתנו נטוש, חולה, נדחק לשוליים, עצוב, סובל, כולנו נהיה קטנים יותר, כולנו נרגיש פחות והאם זו לא שליטתך? טיפות גשם בסערת קבר, כולן נופלות, בחלקים שונים, כולן מופרדות מאותו הדבר, ממך.  האוקיינוס האינסופי הזה, הנדיבות הפרדיסיאלית הזו. אני מודה לכם על החסדים שקיבלתי ועל החסדים שעדיין אקבל, מהאב הנדיב והנוכח תמיד. האין זה מטובך העצום והעצום שהאהבה הזו לאחר מגיעה אלינו? מי ייתן ואהיה יותר ויותר טוב בשבילך, בשבילך ובך. אני מתרגש מההרגשה הזאת, כמו עץ של מגנוליות שזרעת בתוכי, אני מתרגש מכל מה שבא ממך, אני נשמה מאוהבת בכמה שאתם ועם סליחה מתמדת, שפע ובחירה חופשית מכם. אבא, האם האנושות יכולה להיות טובה יותר? עזור לי אבא, כפי שאני מודה לך, הסר ממני את הטומאה, אך תן לי יותר יכולת להפיץ את הטוב שבו עשית לי. אבא, אם אתה צריך לקחת אותי מחר, תדאג שמה שאני משאיר ממני ישמש להפצת אהבה. מי ייתן ולעולם לא ילך לאיבוד בארץ כה חסרת מצפון. אבא, כל תפילותיי נראות לי כחסרות משמעת, כציורים לא גמורים, כטיסות נעורים ורשלניות, לא בוגרות ולא קוהרנטיות, מחזקות את כנפי כך שלעולם לא אחשוש ליפול. אמונה בתנודות ובגישות לקרקע. אני מסור לך, אני מרגיש מוקסם ובעוד חבריי בני האדם אבודים בפחד, מלא אותי ביכולת להפיץ את התרופה שלך, ולמען הכל, להמיר את הפחד הזה לאהבה שמגיעה ממך. 

אבא, אתה הגיבור שלי. מי ייתן ושלי תרגיש את עוצמת אהבתכם ותעבוד קשה למען השינוי הגדול. אני לוחם שלכם ואני לרגליכם, מבקש מכם את חיקכם לקפיצה הגדולה.

אהבתכם תתגבר ותשנה את השטח הצחיח. מי ייתן וגרגרי האהבה והסליחה ללא תנאי שאתם מציעים לנו יתרבו ויהדהדו לנצח.

כך יהיה, כך יהיה.