לידיה כומר

 

שותפים לפשע

לפעמים מופרך

קר, נעדר.

עייף.

התעוררתי עם קולך

אני אוהב אותך, אמרת.

בחרתי בצל שלך

לפרוץ דרך חדשה,

החיים בחוץ.

הזדקנתי איתך.

בזמן של קמטים וחלומות.

היית מצפן, מקלט

ומעולם לא רעדתי

 מפחד בלילה הריק.

החיוך הפתוח שלך

חוסר הוודאות במבט...

מציע את זרועך,

כמו צוות,

כדי שיוכל ללכת.

אתה מכסה את אצבעותיי

 בליטופים, בלילות סתיו,

כשאתה שומע אותי

 נאנח מעייפות.

כל יום אני שואל

, לצידך, רק עוד יום אחד.