לורה דה חסוס

 

מונולוג של ייאוש האהבה

אנו רצים בתקווה לאור נצחי

מה היה לנו בראש: אהבה ללא תנאי

שמתחנן לחפות ודורש קסם, מעבר לייאוש.

האהבה רצה מלב לשפה, לשגרה, לעייפות ותשישות, ולבסוף לפחד

הרי רק הילדה, הזאב, השירים נצחיים...

לו רק יכולנו להיות נצחיים!

ואז, האכזבה דבקה בקולי

וכשעניתי לך כבר לא היינו שנינו

היינו אני והפחד, זה לצד זה

והיית תקוע בעבר של מה שהיית

ואני על סף התהום

אתה, נשען על נרקיס, מעוות מילים ומעשים

מסמרתי את עצמי קדימה, רועדת, בפילוגים משלי!

לעולם לא נוכל להיות אחד (להיות שניים)

ובשאיפה שלך הרהרתם בהווה ואז, בזה שאחרי, לא היה עתיד וזה, אחרי הכל, היה הכל.